אפילפסיה, כפיון בעברית (או 'מחלת הנפילה' בשפת הרחוב) היא למעשה שיבוש בפעילות החשמלית של עצבי המוח. שיבוש כזה גורם לסוגים שונים של התקפים, אשר מתבטאים בכמה דרכים.
לרוב, ההתקפים עצמם לא גורמים נזק משמעותי ללוקה בהם, אך מאחר שבמסגרתם נוצרת תגובה פיזית קיצונית (פרכוסים, קיפאון שרירים, רפיון שרירים וכדומה), החולה עשוי להיפגע.
כיום, ישנן תרופות אשר מסייעות לטיפול בחולים אפילפטיים בצורה יעילה מאוד. התרופות מסייעות למנוע את אותן הפרעות בתפקוד המוח ובכך גם מונעות פרכוס פתאומי ומסוכן. כ-70% מחולי האפילפסיה מגיבים בצורה טובה לתרופות אלו, ועל ידי 'שמירת מרחק' מגורמי הסיכון הנפוצים (אותם נפרט בהמשך), הם מפסיקים לחוות התקפים כאלו כמעט לגמרי.
מה הם הסימפטומים המאפיינים את המחלה?
כאמור, אפילפסיה מתייחסת למספר סוגים של התקפים, אשר מקורם בהפרעות בפעולת המוח. התקפים אלו נחלקים לכמה סוגים על פי צורת הופעתם, ואלו סוגי ההתקפים הנפוצים ביותר:
- אבסנס: מתאפיין באפאתיות ומעין קיפאון, ללא יצירת קשר עם הסביבה, למשך כדקה לכל היותר. התקף כזה מאפיין לרוב ילדים.
- מיוקליני: מתאפיין בפרכוסים של פלג הגוף העליון והגפיים, לרוב למשך שניות ספורות בלבד.
- קלוני: דומה במאפייניו להתקף מיוקליני, אך נמשך זמן רב יותר ולא פעם מביא לאיבוד הכרה במהלכו.
- טוני: התקף אשר מביא לנוקשות פתאומית בשרירים, עד כדי חוסר יכולת לזוז.
- אטוני: הפוך מהתקף טוני – גורם לרפיון פתאומי של השרירים בגוף, עד חוסר יכולת לשמור על יציבות הגוף בצורה עצמאית.
- טוני קלוני: התקף שמתחיל כהתקף טוני, אך לאחר מכן מתבטא בפרכוס, באיבוד הכרה ולעיתים אף בחוסר שליטה על הסוגרים.
חשוב לציין כי רוב החולים מעידים על סימנים מקדימים, ה'מבשרים' על בואו של התקף. סימנים אלו מכונים הילות ויכולים להתבטא בתחושה כללית מוזרה, ריח או טעם מוזר, הרגשה כבחלום, 'דז'ה וו' ועוד. עוד נציין כי בדרך כלל, כל חולה חווה התקפים בעלי מאפיינים קבועים (כלומר, ההתקפים אצל חולה מסוים יהיו לרוב מאותו סוג), מה שמוגדר כסינדרום האפילפטי.
מה הן הסיבות להתקפים?
אותן הפרעות נוירולוגיות שגורמות להתקפים, הן כמעין 'תקלות מחשב' שגורמות לשיבוש בפעולתו. אך מה המקור להן? מדוע הן מופיעות באנשים מסוימים, אך לא באחרים? אמנם עד היום עוד לא נמצאה הדרך לחזות התפרצות אפילפטית אצל אדם בריא, אך בהחלט ניתן לומר שישנם מקרים אשר מעלים את הסיכון ללקות באפילפסיה:
- פגיעות ראש
- גידולים במוח
- שבץ מוחי
- שיתוק מוחי
- מומים מולדים או בעיות גנטיות
- דלקת קרום המוח
- חוסר חמצן בלידה
אגב, בכשליש ממקרי האפילפסיה לא ניתן לזהות את הסיבה לבעיה. הם מוגדרים כאפילפסיה אידיופתית.
האם ישנם גורמי סיכון אשר עשויים 'לזמן' פירכוס או התקף?
בהחלט כן. עם השנים התברר כי ישנם מצבים או התרחשויות אשר עשויים לגרום להתקף ואף להגדיל את תדירות ההתקפים. על פי ההיסטוריה הרפואית של המחלה, אלו המצבים אשר מגדילים את הסיכון להתקף באנשים אפילפטיים:
- לחץ גדול או עומס נפשי
- צריכת סמים ואלכוהול
- מחסור בשינה
- עלייה בחום הגוף בשל מחלה
- הבהוב אורות או מסכים מרצדים
- המחזור החודשי (בשל רגישותו של הגוף וחוסר האיזון ההורמונלי)
כיצד ניתן לטפל במקרי אפילפסיה?
התשובה לשאלה זו נחלקת לשניים. חלקה הראשון נוגע לניסיון למנוע את הופעת ההתקפים. כפי שציינו בתחילה, ישנן כיום תרופות רבות אשר מצליחות להפחית ואף למנוע לחלוטין מקרים כאלו: קרבמזפין, לבטירצטאם, פניטואין, דיאזפאם ועוד. גם שינוי בהרגלי התזונה עשויים לעזור במקרים מסוימים, וכאשר דבר לא מסייע – גם ניתוח עשוי להילקח בחשבון.
חלקה השני של התשובה נוגע לטיפול במקרה של התקף: במקרים כאלו, אין להילחם בהתקף או לנסות למנוע אותו. מומלץ שלא לנסות להכניס ידיים לפיו של החולה, מאחר שבדרך כלל לסתותיו יינעלו בכוח.
אם החולה התריע מראש על התקף מתקרב, יש לדאוג שיישב או ישכב הרחק מעצמים קשים וחדים, כדי למנוע פציעה. במקרה שההתקף נמשך יותר מחמש דקות או שהחולה סובל מסדרה ארוכה של התקפים, יש לפנות לקבלת טיפול רפואי. כך נכון, כמובן, גם במקרה של חבלה שנגרמה מנפילה במהלך ההתקף.