מה הסיכונים של מחלת אוסטאופורוזיס? אוסטאופורוזיס - סיכונים עיקרים

17 במרץ 2019

הסיכון המרכזי במחלת האוסטאופורוזיס הוא בחשאיותה. ברוב המקרים היא מתגלה עקב שבר בחוליות הגב, בשורש כף היד או בצוואר הירך כאשר היא במצב חריף ומתקדם. קראו כאן על אודות הסיכונים העיקרים באוסטאופורוזיס ועל האופן שבו ניתן להתמודד עם השלכותיה

בגיל 35 בממוצע מתחילים רוב בני האדם לאבד מסת עצם. העצמות מדלדלות, נעשות חלולות ופריכות. תהליך הדרגתי זה, המגיע לשיאו במהלך שנות ה-50, עשוי להתפתח לכדי מחלת האוסטאופורוזיס, המאופיינת בהידלדלות קיצונית של רקמת העצם עקב בריחת סידן, ובסיכון גבוה ללקות בשברים.

אוסטאופורוזיס אמנם תוקפת נשים וגברים גם יחד, אך הסיכוי של נשים ללקות בה גבוה באופן משמעותי. הסיבה לכך נעוצה בשינויים ההורמונאליים המתרחשים במהלך גיל המעבר , ובראשם הירידה בהפרשת הורמון האסטרוגן, שלו תפקיד חיוני בשמירה על דחיסות העצמות.

על מנת למנוע אוסטאופורוזיס מומלץ לנשים ולגברים בכל הגילאים להרבות בצריכת סידן. במקרים שבהם אין די בתזונה כדי להשיב לגוף את הסידן לו הוא זקוק, מומלץ להיעזר בתוספים כמו תוסף סידן.


אוסטאופורוזיס מתפתחת באופן הדרגתי ובסתר ויכולה להיוותר בלתי מאובחנת במשך שנים רבות. סימן ההיכר האופייני שלה – שברים, עשוי להתגלות רק מאוחר מדי, כשהנזק למסת העצם כבר נעשה והוא חריף ובלתי הפיך.

השברים הטיפוסיים למחלה מופיעים בחוליות הגב, בשורש כף היד ובצוואר הירך ואליהם מתווספות תופעות כגון עקמת, אובדן גובה, הגבלת תנועה, כאבים חריפים, שברים חוזרים ועוד. שבר צוואר הירך נחשב לחמור ביותר שכן השלכותיו על חיי החולה קשות באופן מיוחד:

  • השבר מצריך ניתוח, אשפוז ושיקום
  • אחד מחמישה חולים שלקו בשבר צוואר הירך ילך לעולמו במהלך השנה שלאחר השבר
  • הסיכון לתמותה, מכל סיבה, עולה באופן משמעותי במהלך שלושת החודשים הראשונים שלאחר השבר
  • רק 20% מהחולים ישובו לרמות התפקוד המקוריות בחלוף שנה מקרות השבר

על פי הסטטיסטיקה, אחת מכל שלוש נשים בגיל 50 ואילך ואחד מכל חמישה גברים מגיל 50 ואילך ילקו בשבר אוסטאופורוטי. בהיעדר סימני אזהרה להידלדלות העצם, יש לחקור שברים בגילאים המדוברים, בעיקר כאלו שנגרמו עקב מעידות קלות ובינוניות. רצוי לבדוק את צפיפות העצם פעם בשנתיים על מנת לבדוק את ערכיה ולהגיש טיפול מתאים, בעת הצורך.


ההתמודדות עם אוסטאופורוזיס

אוסטאופורוזיס היא מצב קבוע ואינה תופעה חולפת. אולם, בהתייעצות עם רופא, ניתן להגיש לה טיפול תרופתי יעיל שתכליתו למנוע נפילות והוא מעכב את פירוק העצם או מעודד בניית עצם. בנוסף לטיפול התרופתי מומלץ לחולים לעסוק בפעילות גופנית מותאמת ולהקפיד על תזונה נכונה, עשירה בסידן בוויטמין D.

תפריט נגישות

תפריט ניווטלדלג לתוכן הראשיחלק תחתוןיצירת קשרמפת אתרהצהרת נגישות