השכמת הבוקר היא עניין לא פשוט עבור אנשים רבים, אך לעיתים נדמה שעבור ילדים – ובעיקר מתבגרים – היא קשה עוד יותר: אחרי שהיו פעילים כל הלילה הם רק רוצים להמשיך ולישון, אך החובות היומיומיות ממתינות באותה שעה מדי בוקר, ובית הספר מחכה. אז איך נעשה זאת נכון? איך נעיר את הילדים בבוקר בצורה שתהיה עבורם הקלה ביותר, וגם נמנע ויכוחים וריבים מיותרים? הכול מתחיל, וגם נגמר – בשינה.
הכירו: טיפוס קצר שינה וטיפוס ארוך שינה
ככלל, אפשר להגדיר את האוכלוסייה על רצף שינה, אשר נובע בעיקר מהרצף הגנטי של כל אדם ואדם, בטח בשנות חייו הראשונות. רוב האנשים נמצאים במקום טוב באמצע: הם זקוקים לזמן שינה ממוצע כדי לישון כראוי, נרדמים יחסית בקלות ומתעוררים בלי בעיות מיוחדות. אך ישנם גם 20% שנמצאים בשני הצדדים הקיצוניים של הסקאלה: הטיפוס קצר השינה והטיפוס ארוך השינה. ואת שניהם חשוב להכיר, כי אולי הם נמצאים בחדר הילדים גם בבית שלכם.
- הטיפוס קצר השינה לא זקוק לזמן רב כדי להשיג שינה איכותית. הוא נרדם מהר – לעיתים בתוך דקות אחדות, מתעורר ברגע ואפילו ‘קופץ מן המיטה’, ונראה כאילו הוא מנסה לא לבזבז שנייה מיותרתבשינה. טיפוסים אלו זקוקים לזמן קבוע, וקצר מאוד יחסית, של שינה, כך שגם אם ילכו לישון מאוחר – הם יקיצו מוקדם. עניין זה מתבטא, כמובן, גם באופיו של הטיפוס קצר השינה: הוא פרודוקטיבי יותר בשעות היום, מוחצן ואסרטיבי יותר, חיובי וחיוני מייד כאשר הוא מתעורר ומתחיל את שגרת היום בקלות יחסית.
- הטיפוס ארוך השינה הוא ההפך המנוגד: זהו טיפוס שזקוק לזמן רב יחסית כדי להירדם, כולל ‘טקסי שינה’ לעיתים ודקות ארוכות של התהפכויות במיטה; הוא ישן שינה עמוקה ואיכותית, צולל אליה למשך הלילה, ולכן זקוק לתהליך איטי וממושך כדי להתעורר באמת. ההתעוררות עצמה היא תהליך ממושך, טקס בפני עצמו, ולרוב היא תלווה בחוסר חשק ואף בכעס מסוים. הטיפוס ארוך השינה מתפקד טוב יותר בשעות הערב והלילה, נוהג ‘למשוך’ את השעות המאוחרות וללכת לישון מאוחר, ולכן אם יקום מוקדם הוא עלול לסבול מחוסר שינה משמעותי. קצב חייו הכללי איטי יותר, ומבחינת אופי הוא נחשב יצירתי יחסית.
להבין את אופיו (ואת שעונו הביולוגי) של הילד שלכם
מדוע חשוב לדעת את כל אלו? משום שאם ילדכם הוא אחד מהטיפוסים הללו, חשוב לדעת כיצד להעיר אותו. כך, הטיפוס ארוך השינה לא זקוק בהכרח לשינה ארוכה יותר – אלא דווקא לזמן התעוררות ארוך יותר. המשמעות: חשוב להעיר אותו מבעוד מועד, ולא ברגע האחרון, שכן האפשרות השנייה תייצר לחץ רב. זכרו, כי בכל שעה שבה תעירו אותו הוא יזדקק לתהליך התעוררות ארוך, ולכן חשוב לתת לו את הזמן הזה. יש הטוענים כי טיפוסים ארוכי שינה חשוב להעיר כבר שעה לפני זמן ההתעוררות המתוכנן.
את הטיפוס קצר השינה לא צריך להעיר מוקדם במיוחד. ישנם כאלו שאפשר להעיר גם דקות ספורות לפני שעליהם להיות מוכנים – כתלות כמובן באירוע המדובר: התארגנות לבית הספר יכולה להימשך זמן קצר יחסית, אך התארגנות לפני טיול שנתי תחייב יקיצה מוקדמת יותר, באופן טבעי.
כך או כך, בשני המקרים וביחס לשני הטיפוסים, חשוב לשמור על שעות יקיצה קבועות – גם אם יום לפני כן נרדמו בשעה מאוחרת. ישנה חשיבות לשמירה על דפוס שינה קבוע, אשר יסייע לילד בהשכמה קלה יותר לאורך זמן. כמו כן זכרו כי יכול להיות מאוד מצב שבו ילדים לאותם הורים יתפתחו לטיפוסי שינה שונים לגמרי, לכן חשוב להתייחס לכל ילד בפני עצמו, ברגישות רבה, מבחינת שיטת ההשכמה.
לרגישות הזו חשיבות רבה עבור הילד, הן בהיותו צעיר והן כאשר יהיה לאדם מבוגר: השכמה לא נכונה, או שאינה מדויקת לילד, לאורך תקופה ממושכת, יכולה עם השנים לגרום להתפתחות הפרעת שינה. מדובר בתופעה שכיחה בקרב ילדים, ובעיקר בקרב מתבגרים, אך היא נוגעת, למעשה, לכולנו: על פי סקר של ה-NSF (הקרן הלאומית למדע), 60% מהמבוגרים מתמודדים עם הפרעות שינה כמה פעמים בשבוע, וכ-40 מיליון אמריקנים סובלים מעשרות סוגים של הפרעות שינה. ייתכן שאצל רבים מהם המקור הוא הילדות וגיל ההתבגרות.
כל זה יכול להיראות אחרת: עכשיו, כאשר אתם יודעים יותר על חשיבות השינה ועל הסיבות לנדודי שינה, תוכלו לתכנן את ההתנהלות המשפחתית בשעות הבוקר בצורה חכמה יותר, ומותאמת יותר לכל אחד מבאי הבית. כשאתם יודעים אילו טיפוסי שינה גדלים אצלכם בבית, ויודעים כיצד להתאים לכל אחד מהם את ההרגלים המתאימים להם – הן מבחינת ההתארגנות לפני השינה והן מבחינת ההתעוררות – תוכלו לשפר את איכות החיים שלהם, וגם את שלכם.