תאריך פרסום: 
תאריך עדכון: הספרות המקצועית קובעת כי אפילפסיה היא מחלה שיכולה להופיע בכל גיל. עם זאת, הרוב המכריע של החולים במחלה חווים התקף אפילפטי אחד או יותר עוד לפני שהגיעו לגיל 20.
הופעת האפילפסיה בגיל צעיר אינה גזירת גורל: כיום ישנן תרופות אפקטיביות לטיפול במחלה, אשר במקרים רבים תיעלם מעצמה בגיל מאוחר יותר.
האם תסמיני האפילפסיה שונים בילדים ובני נוער?
מבחינה בריאותית ופיזיולוגית, אין שינוי ממשי בין אפילפסיה המופיעה בגיל צעיר, לכזו המופיעה בגיל מבוגר. בשני המקרים, תתבטא המחלה בהופעת פרכוסים בצורות ובתדירויות שונות. גם בגיל צעיר, הסכנה אינה בהתקף עצמו, אלא בנזק שעלול להיגרם לחולה אם ייפול כתוצאה מהופעתו.
למעשה, הסכנה הגדולה ביותר נשקפת לילד החולה במהלך הפרכוסים הראשונים, אז הוא וסביבתו עדיין לא מודעים לקיומה של המחלה. לכן, כל חשד לפרכוס דורש בדיקה. כאן חשוב להבין: לא כל התקף אפילפטי גורם לפרכוס או נפילה. לעיתים, התקפים אפילפטיים מתבטאים ‘רק’ באפאטיות ובחוסר תקשורת עם הסביבה, אך גם בהם יש לטפל.
הטיפול במחלה בגיל צעיר נעשית לרוב בעזרת תרופות, כמו בגיל מבוגר. כיום קיימות תרופות חדישות, אשר מותאמות גם לילדים ובני נוער והן מציעות סיוע אפקטיבי במרבית המקרים.
המשימה הגדולה: ההשלכות הפסיכולוגיות-חברתיות
ההתמודדות הגדולה עם מחלת האפילפסיה בגיל צעיר לא נוגעת בהכרח לנושא הבריאותי, אלא דווקא להשלכות הפסיכולוגיות ולהתנהגות האנשים הסובבים את הילד. הופעת התקף אפילפטי היא דבר מבהיל, בייחוד בפעמים הראשונות, מה שישפיע מאוד על סביבתו של הילד – אך בעיקר עליו.
הסבר נרחב לגבי המחלה, הן מצד המשפחה והן מבחינת הרופא האישי, יקלו מאוד על ההתמודדות. כמו כן, שמירה על אורח חיים רגיל ככל האפשר, לצד יחס רציונלי ולא מגונן מידי, יסייעו לילד להבין שהוא אינו ‘מיוחד’. בנוסף, מומלץ להסביר את הנושא בפני הילדים והמבוגרים בסביבת הילד.
גם מבחינה בריאותית, השפעת הסביבה על הילד היא קריטית. המפתח למניעת התקפים מרובים טמון בשמירה על איזון, כאשר חשיפה ללחץ רב, צריכת כמויות גדולות של אלכוהול או סמים, עייפות מרובה וכמובן הפסקת התרופות ללא התייעצות עם רופא – כל אלו יעלו את הסיכון ללקות בהתקף.
