בלוטת התריס - מה אתם באמת יודעים עליה

את השם 'בלוטת התריס' רובינו מכירים, אך מעטים יודעים מהו תפקידה בפועל - ולא במקרה: זוהי בלוטה שמשפיעה על שלל מערכות בגוף, באמצעות ייצור הורמונים מסוגים שונים, והיא למעשה מעורבת באינספור תהליכים חשובים שמבטיחים את תקינותו ובריאותו של הגוף. החשיבות של בלוטת התריס דורשת היכרות מעמיקה איתה – ולפניכם כל המידע הדרוש בנושא.

 

בלוטת התריס – 'תעודת זהות' 

בלוטת התריס נקראת גם בלוטת התירואיד או בלוטת המגן. היא עשויה שתי אונות וצורתה דמוית פרפר. שתי האונות 'עוטפות' את קנה הנשימה מחלקו הקדמי, כך שלמעשה הבלוטה נמצאת ממש בסמוך לעור, בקדמת הגרון שלנו. הבלוטה נעה עם הגרגרת מעלה ומטה בכל בליעה, וכך למעשה מובטחת פעילותה התקינה, כמו גם פעילותו התקינה של קנה הנשימה .

בלוטת התריס היא אחת הבלוטות האנדוקריניות (בלוטות הקשורות בייצור הורמונים) הגדולות ביותר בגופנו. היא משמשת למעשה חוליה בשרשרת של תהליכים הקשורים בייצור הורמונים בגוף – שרשרת שמתחילה בהיפותלמוס שבמוח, ממשיכה אל בלוטת יותרת המוח ומשם אל בלוטת התריס.  
התהליכים שעליהם משפיעה בלוטת התריס רבים מאוד, וביניהם :

  • התפתחות העובָּר בזמן היריון (ובעיקר התפתחות מוחו)
  • איזון רמות הסידן בגוף
  • קצב חילוף החומרים
  • תפקוד כלי הדם והלב
  • תפקוד מערכת העצבים
  • בניית השלד והשרירים
  • ייצור חלב בשד האם
  • הופעת המחזור החודשי
  • תהליכים הקשורים באין אונות, בפוריות ובחשק מיני.

 

בלוטת התריס - מחלות נפוצות

 

פעילות יתר בלוטת התריס

 

תופעה זו מצביעה על מקרה שבו הבלוטה מייצרת הורמונים בקצב גבוה מאוד ובכמות גדולה מהרגיל. למחלה הזו כמה סוגים, וביניהם: מחלת גרייבס – יתר פעילות שנגרם בשל תקיפת הרצפטורים של בלוטת התריס על ידי נוגדני הגוף (מחלה אוטואימונית); יתר פעילות שמאפיין רק אונה אחת של הבלוטה; יתר פעילות שמופיע לאחר לידה; יתר פעילות בעקבות פגיעה ויראלית .

  • תסמינים:  חולשת שרירים, עצבנות, הזעה מוגברת, שלשולים והקאות, דופק מהיר, לחץ דם גבוה ועוד.
  • דרכי טיפול:  ישנן שלוש דרכים עיקריות לטיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס: מתן תרופות הורמונליות אשר נוגדות את פעילותה (כלומר מפחיתות את ייצור ההורמונים), טיפול ביוד רדיואקטיבי אשר הורס את האזור שגורם לפעילות היתר וכריתה של הבלוטה.  

בלוטת התריס תת-פעילות 

 

כפי שאפשר להבין, מחלה זו מעידה על כך שהבלוטה אינה מייצרת הורמונים בכמות הנדרשת. נהוג לחלק את המחלה לשלושה סוגים: אחד – תת-פעילות ראשונית של בלוטת התריס, כלומר כזו שמקורה בגורם בבלוטה עצמה; שניים – תת-פעילות שניונית של בלוטת התריס, כלומר כזו שמקורה בבלוטת יותרת המוח; שלושה – תת-פעילות שלישונית של בלוטת התריס, שמקורה בבעיה בפעילות ההיפותלמוס.

  • תסמינים: רגישות לקור, עייפות, עור יבש וחיוור, הפרעות שינה, עודף משקל, דיכאון, עצירות, כאבי מפרקים ועוד.
  • דרכי טיפול: לרוב יינתן לחולה טיפול הורמונלי, אשר 'ישלים' את ההורמונים החסרים לגוף.  

 

דלקת בבלוטת התריס


תופעה זו תיגרם לרוב בעקבות זיהום או חבלה, אך יכולה להיגרם גם בעקבות נטילת תרופות מסוימות. הדלקת נקראת גם תירואידיטיס והיא מופיעה לעיתים אחרי לידה.

  • תסמינים: ישנם מקרים שבהם הדלקת תגרום לכאבים ולרגישות באזור הבלוטה, וישנם מקרים שבהם היא לא תגרום לכאבים כלשהם. במקרים רבים תגרום הדלקת להופעת תסמינים הדומים ליתר פעילות של בלוטת התריס או לתת-פעילות שלה.
  • דרכי טיפול:  לרוב תטופל הדלקת כמו כל דלקת אחרת בגוף, באמצעות תרופות מתאימות. אם הסיבה לדלקת היא שימוש בתרופות מסוימות, יבדוק הרופא אם ניתן להפחית או להפסיק לגמרי את השימוש בהן.    

סרטן בבלוטת התריס


זוהי, כמובן, אחת המחלות המסוכנות ביותר הקשורות בבלוטת התריס. התפתחות של גידול ממאיר בבלוטה עשוי להיות מסוכן מאוד וכזה שיצריך טיפול דחוף, בשל קרבתה של הבלוטה לאזור הראש והמוח.

  • תסמינים: לרוב תופיע בליטה באזור הצוואר, בחלקו הקדמי, אשר תעיד על התפתחות הגידול. שינוי בקול, כאבים באזור וכן תסמינים של תת-פעילות או פעילות יתר, נחשבים גם הם שכיחים במקרה של סרטן בבלוטת התריס.
  • דרכי טיפול:  ישנן תרופות שונות אשר מיועדות לטיפול בגידולים בבלוטת התריס, ולעתים יוחלט על טיפולי קרינה או כימותרפיה (במקרים נדירים יחסית). טיפול נפוץ נוסף הוא כמובן ניתוח להסרת הגידול או להסרת הבלוטה כולה.  

 

קשריות בלוטת התריס


הקשריות הן מעין גידולים קטנים אשר מתפתחים על פני הבלוטה עצמה. מדובר בממצא שכיח למדי, וברוב המקרים הוא אינו מפריע לתפקוד הגוף. למעשה, במקרים רבים האדם כלל לא ידע שישנן קשריות על בלוטת התריס שלו.

רוב הקשריות בבלוטת התריס הן שפירות, כלומר כאלו שאינן סרטניות, אך חלקן עשויות להיות ממאירות. לכן אם התגלתה קשרית בבלוטת התריס, היא תישלח לבדיקה אשר תברר מהו אופייה. בהתאם לכך יוחלט כיצד לטפל בה.

  • תסמינים :  במקרים רבים הקשריות לא יגרמו לתסמינים כלשהם, אך אם הן גדולות הן עשויות לבלוט החוצה, באזור קנה הנשימה, ולעיתים אף להפריע לבליעה ולנשימה
  • דרכי טיפול:  אם מדובר בקשרית שהתגלתה כממאירה, היא תיכרת. הקשרית תיכרת גם אם היא שפירה, במקרה שהיא מהווה הפרעה להתנהלות היומיומית. אם אינה מלווה בתסמינים כלשהם, יסתפק הרופא בדרך כלל במעקב בלבד.

 

פענוח מדויק של זהות הקשרית - בעזרת בדיקת אפירמה 

כאמור, קשריות בבלוטת התריס הן ממצא נפוץ למדי, שלרוב לא יהיה מסוכן. ובכל זאת, כאשר מבקש הרופא לעמוד על אופייה של הקשרית, הוא ייטול דגימת רקמה ממנה, וישלח אותה לבדיקת מעבדה. הבעיה היא שבמקרים רבים התשובה המתקבלת מהמעבדה אינה מוחלטת, כלומר הרופא אינו יכול לדעת בוודאות אם מדובר בקשרית שפירה או ממאירה. במקרה כזה יוחלט לרוב על ביצוע ניתוח לכריתת הקשרית, 'ליתר ביטחון' – מה שבמקרים רבים מתגלה בהמשך כמיותר.

 

כיום מוצעת במקרים כאלו בדיקה גנטית חדשה, אפירמה  אשר נחשבת מדויקת מאוד. הבדיקה מסוגלת לספק לרופא מידע רחב מאוד על הממצא הנבחן, על סמך השוואה בין 167 גנים שונים. הודות להשוואה הזו יכול הרופא לקבל תמונה מדויקת הרבה יותר על אופי הקשרית ועל התפתחותה הצפויה. בזכות ביצוע בדיקת האפירמה מצטמצם משמעותית מספר המקרים שבהם מתקבלות תשובות שאינן חד-משמעיות, ונחסך לא פעם הצורך בניתוח מיותר.

 

 

 

 

 

כיצד מתבצע המעקב אחר תפקודה של בלוטת התריס?

כאשר מתגלה מחלה בבלוטת התריס, כשישנו חשד להתפתחותה של מחלה כזו או לאחר טיפול בה, יבצע הרופא מעקב שיתמקד בפעילות הבלוטה. המעקב הזה מאפשר, מצד אחד, לאשש את החשדות או להפריך אותם, ומצד שני – מספק לרופא תמונה ברורה לגבי מצב הבלוטה לאחר טיפול כזה או אחר.

המעקב אחר פעילות הבלוטה נעשה על ידי בדיקת רמתם של שלושה הורמונים שמיוצרים בבלוטה: תירוקסין, תירוטרופין ותריודוטירונין. כמות ההורמונים המיוצרת – של כל אחד מהם ושל שלושתם יחד – 'תספר' לרופא רבות על פעילות בלוטת התריס, על האפשרות להתפתחות מחלות בה ועל הגורמים לכך.

 

לקריאה נוספת על בלוטת התריס:

אפירמה, Afirma

אפירמה, Afirma: בדיקה גנטית לאיבחון קשריות בלוטת התריס

Afirma היא בדיקה אנליזה גנומית חדשנית לשיפור יכולת האבחנה במקרים שבהם תוצאת הבדיקה הציטולוגית של קשרית, שהתגלתה בבלוטת התריס, אינה חד-משמעית (לא ברור אם יש או אין סרטן).

קשריות בבלוטת התריס, מי אתן?

בלוטת התריס (ידועה גם כבלוטת המגן/ בלוטת התירואיד) נמצאת באזור הצוואר ונחשבת לאחת הבלוטות החשובות בגופנו. היא אחראית על ייצורם של כמה וכמה הורמונים מרכזיים אשר נוטלים חלק בתהליכים מהחשובים ביותר בגוף האדם, ומשפיעים עלינו בצורה משמעותית - תהליכים כמו קצב הגדילה וקצב חילוף החומרים. לכן, כל שיבוש בפעולתה עשוי להשפיע מאוד על פעילות הגוף כולו.
בציבור ידועות בעיקר שתי תופעות בריאותיות הקשורות לבלוטת התריס; תת-פעילות או יתר פעילות של הבלוטה, אך ישנה תופעה בריאותית נוספת, נפוצה לא פחות מהן, אשר קשורה בבלוטה ועשויה להשפיע על אורח החיים שלנו: התפתחות קשריות בבלוטת התריס.

בלוטת התריס

10 דברים שלא ידעת על קשריות בבלוטת התריס

קשריות בבלוטת התריס הן תופעה נפוצה. אולם בניגוד לתופעות אחרות הנפוצות בבלוטה כמו תת-פעילות או אובר-פעילות, המודעות אליה יותר נמוכה.
טיפטיפות
אקילו ספורט
מוקוליט
נורלבו
פמינה
טפטפים