גבר, השלפוחית שלך עושה לך בעיות? יכול להיות שמדובר בתופעה שנקראת ערמונית מוגדלת או פרוסטטה מוגדלת, שלוחצת לך על השלפוחית וגורמת לשלפוחית רגיזה. במקרים כאלה רצוי לשים את המבוכה בצד ולגשת לרופא, כי יש מגוון פתרונות שיכולים להחזיר לך את איכות החיים
גבר, השלפוחית שלך עושה לך בעיות? יכול להיות שמדובר בתופעה שנקראת ערמונית מוגדלת או פרוסטטה מוגדלת, שלוחצת לך על השלפוחית וגורמת לשלפוחית רגיזה. במקרים כאלה רצוי לשים את המבוכה בצד ולגשת לרופא, כי יש מגוון פתרונות שיכולים להחזיר לך את איכות החיים.
זה קורה לגברים רבים, רובם אינם שמחים לשוחח על זה. בשלב מסוים, אחרי גיל 35, הם מתחילים לחוש בדחיפות במתן שתן, בחוסר יכולת להתאפק ואפילו בדליפת שתן לא רצונית. כל התופעות האלה מאוגדות תחת שם כללי שנקרא “שלפוחית רגיזה“, ובניגוד לדעה הרווחת – לא מופיע אצל נשים בלבד.
מעבר להשלכותיה הפיזיות, השלפוחית הרגיזה פוגעת באיכות החיים של הסובלים ממנה:
- מבוכה
- הסתגרות
- הימנעות מפעילויות חברתיות
- פגיעה בשנת הלילה בשל יקיצות לצורך השתנה ועוד.
מחקרים שנערכו ברחבי העולם מראים כי אחוז הגברים והנשים שסובלים משלפוחית רגיזה הינו דומה ועומד על כ-17% מהאוכלוסייה.
נשים נוטות לטפל בבעיה ביעילות גבוהה יותר בשל העובדה שהן רגילות מגיל צעיר להגיע לרופא הנשים לבדיקה שגרתית באופן קבוע.
בחנו את עצמכם: האם אתם סובלים משלפוחית רגיזה?
- האם אתם סובלים מהשתנה בתדירות גבוהה של שמונה פעמים ביום או יותר?
- האם אתם מתעוררים בלילה כדי לרוקן את השלפוחית?
- האם אתם חשים בדחיפות במתן שתן שבאה לידי ביטוי בקושי להתאפק?
- האם אתם סובלים מבריחה לא רצונית של כמויות קטנות של שתן (דליפות שתן)?
אם עניתם תשובה חיובית של אחת או יותר מהשאלות הבאות, יתכן מאוד שאתם סובלים משלפוחית רגיזה.
אחד הגורמים העיקריים לשלפוחית רגיזה אצל גברים הוא גדילתה של בלוטת הערמונית שגורמת ליצירת לחץ על צינור השופכה והשלפוחית. מעבר לכך, קיימים גורמים נוספים כמו:
- מחלת הסוכרת
- עודף משקל או השמנת יתר
- מתח נפשי
- שתיית יתר וצריכת משקאות שמכילים קפאין או אלכוהול.
חשוב לגשת לאורולוג ולבדוק את הגורם המדויק לשלפוחית הרגיזה, שכן הופעתה יכולה לרמז על בעיות בריאותיות נוספות שמתרחשות מתחת לפני השטח.
מהי בלוטת הערמונית?
בלוטת הערמונית, שנקראת גם פרוסטטה, הינה בלוטת מין שנמצאת סביב צינור השופכה של הגבר. תפקידה הוא להפריש נוזל חלבי לתוך הזרע שנפלט מהאשכים ובכך לסייע לתנועתו, כלומר היא בלוטה שעוזרת ביצור הזרע. ערמונית בריאה שוקלת כ-20 גרם וקוטרה הוא בין שלושה לארבעה סנטימטרים. כשהיא מוגדלת, הערמונית עשויה להגיע לגודל של תפוז ולהשפיע על תפקוד כל האיברים בסביבתה.
בסביבות גיל 35 מתחילה בלוטת הערמונית לשנות את המבנה שלה ולגדול בהדרגה. בשפה הרפואית התופעה נקראית “גידול שפיר בערמונית (BPH)”. הקצב בו היא גדלה מושפע מתנאים סביבתיים והורמונליים ומשתנה בין גבר אחד לאחר.
כשבלוטת הערמונית גדלה היא מפעילה לחץ על צינור השופכה וגורמת לתופעת השלפוחית הרגיזה, וכן במצבים חמורים עלולה הערמונית המוגדלת לגרום לחסימה של השופכה ולהפרעות בתפקוד המיני.
גברים שסובלים מערמונית מוגדלת לרוב יחושו בזרם שתן חלש, דחף מתמיד להשתנה, טפטופים ודליפות שתן לא רצוניות.
כיצד מטפלים בשלפוחית רגיזה שנובעת מערמונית מוגדלת?
הצעד הראשון בטיפול מתחיל באבחון מלא אצל אורולוג. הרופא ישאל אותכם שאלות שנוגעות להיסטוריה הרפואית שלכם, יסייע לכם לזהות את התסמינים הקשורים לתופעה ויבצע בדיקות שונות, החל מבדיקות שתן ודם ועד לבדיקות אנטומיות שכוללות הכנסת צנתר עם מצלמה שסוקר את מבנה האגן ואיברי האגן. לעיתים הרופא אף יבקש מכם לתעד את הפעולות היומיומית במשך כמה ימים ואת מספר הפעמים שהלכתם לשירותים כדי לזהות תבנית קבועה.
בסיום תהליך האיבחון הרופא ימליץ על הטיפול המתאים. קיימים סוגים שונים של טיפולים, ולרוב הטיפול היעיל ביותר הינו טיפול המשלב שינוי התנהגותי בשילוב טיפול תרופתי:
- השינוי ההתנהגותי עשוי לכלול תרגילי פיזיותרפיה או המלצה על פעילות גופנית לחיזוק רצפת האגן, שינוי תזונתי הכולל הימנעות מקפאין, אלכוהול ומזונות עתירי מלח או טיפול בעזרת פולסים חשמלים שנועד לחזק את השליטה בשלפוחית.
- הטיפול התרופתי כולל שימוש בחומרים אשר חוסמים את הרצפטורים שמביאים לגידול של הערמונית, ובכך עוצרים את תהליך ההגדלה ומשפרים את זרימת השתן – מונעים את הזרימה החלשה והטפטוף הבלתי פוסק.
יש גם חומרים אשר באופן עקיף מביאים להקטנת הערמונית ועובדים על המרכיב הסטאטי.
כמו כן אפשר לשלב גם טיפול בחומרים מרפים שמונעים את התכווצות השלפוחית. הרפיית השלפוחית מקלה על התחושה הלא נעימה של הצורך להתאפק הנובעת מהתכווצות השריר ומאפשרת להגדיל את טווח הזמן עד מתן השתן הבא. - קיימים פתרונות ניתוחיים שהרופא יכול להציע לכם, אך לרוב מקובל לנסות קודם כל אפשרויות לא ניתוחיות ולבחור בגישה הניתוחית רק במקרים בהם הטיפול התרופתי והטיפול ההתנהגותי אינם מצליחים להקל על התופעה.