כיצד מתבצעת ביופסיה של בלוטת התריס?
מהן התוצאות המתקבלות ממנה?
מה ניתן לעשות כאשר התוצאות המתקבלות אינן חד משמעיות?
ביופסיה של בלוטת התריס היא בדיקה פשוטה וקצרה יחסית, שבמהלכה נלקחת דגימת רקמות מהבלוטה עצמה או מקשרית (גידול זעיר) שהתגלתה על הבלוטה. ביופסיה היא למעשה הליך שנעשה באזורים שונים בגוף, ומאפשר לאבחן גידולים או רקמות חשודות תחת מיקרוסקופ ובבדיקה פתולוגית, מבלי להסיר את הגידול כולו ומבלי להידרש לניתוח.
מאחר שבלוטת התריס וקשריות המתפתחות עליה נמצאות בחלק החיצוני של הצוואר, קרוב מאוד לעור, ביופסיה של בלוטת התריס מתבצעת בצורה קלה באמצעות דקירת מחט דקה דרך העור.
מתי נדרשת ביופסיה של בלוטת התריס?
על בלוטת התריס עשויות להתפתח קשריות, אותם גידולים קטנים שאת שמם כבר הזכרנו בפתיחה. מדובר בגידולים שכיחים למדי, לרוב שפירים, שמתגלים, בדרך כלל במקרה, בבדיקת אולטרסאונד צוואר. עם זאת, במקרים שונים הם מחייבים בדיקה: כאשר הם גדולים מסנטימטר אחד ומתגלים כמוצקים למדי במישוש ידני, כאשר אבחנתם המתקבלת בבדיקת הדמיה עשויה להצביע על ממאירוּת (גידול סרטני), וכאשר הנבדק מוגדר כבעל סיכוי גבוה יחסית לפתח סרטן בבלוטת התריס (בעיקר אם ישנה היסטוריה משפחתית של המחלה).
איך מתבצעת הבדיקה?
ביופסיה של בלוטת התריס היא בדיקה פולשנית למחצה ואינה מכאיבה יותר מבדיקת דם רגילה. במהלכה הנבדק ישכב על מיטת הטיפולים, ואל הקשרית החשודה תוחדר מחט עדינה שדרכה תישאב דגימת התאים. הבדיקה נעשית ללא הרדמה או באלחוש מקומי, ונמשכת עד רבע שעה לכל היותר. הבדיקה נעשית לרוב בסיוע של אולטראסאונד, שעוזר לדייק את כיוון המחט אל האזור הרצוי בבלוטה. ביופסיה כזו, שנעשית באמצעות מחט (ונקראת גם FNA- Fine needle aspiration) אינה דורשת הכנה מיוחדת לקראתה.
מאחר שמדובר בבדיקה פשוטה יחסית, תופעות הלוואי שעשויות להיגרם בעקבותיה מעטות ונדירות מאוד – זיהום, דלקת או דימום במקום שאליו הוחדרה המחט. כאמור, במקרים מעטים מאוד נגרמות תופעות כאלו, וניתן לטפל בהן במהירות וביעילות.
ישנם מקרים בהם תבוצע ביופסיית מחט עבה (Core biopsy), לרוב הדבר יקרה כאשר לא ניתן לאסוף דגימת תאים בכמות מספיקה, באמצעות ביופסית המחט העדינה. ביופסית מחט עבה תתבצע בדרך כלל עם הרדמה מקומית.
מה הן סוגי התוצאות שמתקבלות לאחר הבדיקה?
בתום הביופסיה נשלחת דגימת הרקמה לבדיקה במעבדה, שם יעמדו הפתולוגים על אופיו של הגידול. לאחר כשבוע מקבלים את תשובת המעבדה.
ישנן, למעשה, שלוש תשובות אפשריות:
- הגידול אינו ממאיר ומדובר בקשרית שפירה (בת’סדה 2)
- הגידול ממאיר, או בעל סיכון גבוה מאוד לממאירות (בת’סדה 5 או 6)
- התוצאה שהתקבלה אינה חד-משמעית (בת’סדה 3 או 4)
- תוצאה לא אבחנתית (בת’סדה 1) – יש צורך לבצע ביופסיה חדשה
ב – 15-20% מהמקרים – תתקבל תשובה שאינה חד-משמעית. מדובר כאן בעניין מהותי ורב חשיבות, שהרי התשובה המתקבלת, כתוצאה מבדיקת דגימת הרקמות, היא זו שתקבע את המשך הטיפול: אם מדובר בגידול ממאיר, יתבצע ניתוח להסרתו; אם מדובר בגידול שפיר, ייתכן שמעקב בלבד יספיק, שכן קשריות שפירות בבלוטת התריס לרוב לא גורמות לתסמינים, ובמקרים כאלו אין כל צורך לטפל בהן.
תשובה שאינה חד-משמעית מציבה, אם כן, דילמה בפני הרופא: האם להחליט על עריכת ניתוח ‘ליתר ביטחון’, למקרה שאכן מדובר בגידול סרטני, או להסתפק במעקב – ולהסתכן בכך שיתברר מאוחר מדי שמדובר אכן בגידול ממאיר. לרוב, יתבצע במקרה כזה ניתוח להסרת הקשרית, כדי להסיר את החשש ולו הקטן ביותר לכך שמדובר בגידול סרטני. התוצאה: במקרים רבים (כ-75%) מתברר כי הקשרית היא למעשה שפירה והניתוח היה מיותר.
כדי להפוך את שלב האבחון למדויק יותר, עומדת בפני הרופא האפשרות לבצע גם את בדיקת אפירמה (Afirma) בדיקה גנומית אשר בוחנת את רמות ביטוי הגנים, הקשורים בהתפתחות סרטן בלוטת התריס. עבור בדיקת אפירמה, ניתן לקחת דגימה באמצעות ביופסיה נוספת מהקשרית החשודה או לחילופין לקחת דגימה כבר במסגרת הביופסיה הראשונה ולשמור בצד.
תוצאות הבדיקה יאפשרו לדעת האם הקשרית שפירה או חשודה לממאירות. בדיקת אפירמה שוללת ממאירות, ברמת ודאות גבוהה, בלמעלה מ-60% מהמקרים. לחלופין, הבדיקה יכולה להצביע על סיכון גבוה לממאירות, ובהתאם לממצאים הגנטיים שימצאו, לספק מידע בעל ערך קליני עבור הטיפול בקשרית.
מומלץ לקרוא גם:
