כולנו מבינים כיום, אולי יותר מתמיד, עד כמה לפעילות ספורטיבית קבועה ומתמדת ישנה השפעה גדולה על בריאותנו ועל מצבנו הנפשי: אנחנו חזקים יותר, בכושר טוב יותר, אפילו נראים טוב יותר, ובוודאי מרגישים טוב יותר ככל שהספורט הופך לחלק משמעותי וקבוע בשגרת חיינו. אבל אם חשבתם שהתועלת של פעילות ספורטיבית מסתכמת במובנים הפיזיים הישירים בלבד – עוד לא שמעתם כלום. ההשפעה הזו רחבה כל כך, עד להדהים.
כולנו מבינים כיום, אולי יותר מתמיד, עד כמה לפעילות ספורטיבית קבועה ומתמדת ישנה השפעה גדולה על בריאותנו ועל מצבנו הנפשי: אנחנו חזקים יותר, בכושר טוב יותר, אפילו נראים טוב יותר, ובוודאי מרגישים טוב יותר ככל שהספורט הופך לחלק משמעותי וקבוע בשגרת חיינו. אבל אם חשבתם שהתועלת של פעילות ספורטיבית מסתכמת במובנים הפיזיים הישירים בלבד – עוד לא שמעתם כלום. ההשפעה הזו רחבה כל כך, עד להדהים.
התרופה הטובה ביותר לדיכאון וחרדה
נדמה שכל מי שעושה פעילות ספורטיבית יכול להעיד שהיא משנה משהו בתחושה הפנימית, בהרגשה הכללית, במצב הרוח. אדם שהתאמן ירגיש טוב יותר עם עצמו, יחוש שעשה משהו משמעותי ואפילו יזכה לזריקת מרץ מרעננת לנפש.
אבל מתברר שזה הרבה יותר מזה: מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות מראים כי פעילות ספורטיבית, בעיקר כזו שנעשית באופן קבוע, יכולה למנוע או להקל על תסמיני דיכאון – ויכולה לשמש כנוגדת דיכאון בקרב חולים במחלות נוירולוגיות (אלצהיימר ופרקינסון למשל). לא רק זה: אימונים יכולים לשחרר ולהפחית לחץ, ובהמשך לכך גם להרחיק מקרי חרדה. ישנה גם תמונת המראה של המצב הזה: פעילות גופנית מעטה נחשבת כיום גורם סיכון גדול להתפתחות דיכאון או חרדה.
מהי הסיבה לכך? ישנם כמה הסברים: ראשית – ייצור הסרוטונין, הכימיקל המופק במוח, אשר ידוע כנוגד דיכאון ומופרש בקצב מוגבר במהלך פעילות ספורטיבית, כמו גם אנדורפינים – הורמוני האושר; שנית – הגדלת נפח המוח ונפח ההיפוקמפוס (אחד החלקים המרכזיים בו), כמו גם שיפור במעבר נוזלים דרך רקמות הגוף (פרפורזיה), אשר תורמים לתהליכים בריאותיים מואצים ובכך גם להרגשה טובה יותר.
הגידו שלום לדלקת
אותה פרפוזיה היא רמז לסדרת תהליכים נוספת שנגרמת הודות לפעילות ספורטיבית קבועה – סדרה שאפשר להגדיר בפשטות כתהליכים אנטי דלקתיים. כידוע, דלקות הן המקור להרבה מאוד מחלות ובעיות בריאותיות, באיברים שונים בגוף, ולפעילות הגופנית יש יכולת למנוע זאת או לעכב זאת.
כך, מתברר שהפעילות הגופנית יכולה לווסת, להאט ואף לדכא פעילויות דלקתיות שמקורן בתאי מערכת החיסון (1). המחקרים האחרונים הראו כי עניין זה נכון גם לאנשים הסובלים מהשמנת יתר. עם זאת, חשוב לציין כאן כי ההשפעה הזו נכונה, נקודתית, רק לרגעים הראשונים שלאחר האימון, ורק בפעילות קבועה, מתמדת, אפשר להשיג השפעה ‘אנטי דלקתית’ כזו לטווח הארוך ובצורה אפקטיבית באמת.
תנו ללב שלכם תשומת לב
ייתכן שזה האיבר הראשון שרוב האנשים יחשבו עליו בהקשר של תועלות המופקות מפעילות ספורטיבית קבועה, ולא במקרה: כבר לפני שנים הוכח הקשר בין פעילות ספורטיבית לבין הורדת לחץ דם לאורך זמן, תרומה לחוזקו של שריר הלב, שיפור תפקוד כלי הדם – כל אלו הם חלק מההשפעות הישירות על הלב, ובכך הם תורמים להארכת תוחלת החיים ולשיפור איכות החיים.
גם כאן, כמו בנושא מניעת הדלקות, לתדירות הפעילות הגופנית יש השפעה על התרומה ללב ולבריאותו: ישנם מחקרים שמראים כי 30 דקות ביום מספיקות כדי לתרום לבריאות הלב (2), אך ישנם גם כאלו הממליצים על יותר מזה – בטענה שרק כך אפשר להשיג השפעה אמיתית.
‘מותחים’ את גבולות הגיל
גם את הנושא הזה אתם אולי מכירים, אך כאן המקום להתעכב עליו יותר – ולהבין עוד יותר את עוצמתו: כן, פעילות ספורטיבית היא האנטי־אייג’ינג הטבעי והנגיש ביותר, עד כדי כך שמבוגרים אשר עוסקים בפעילות ספורטיבית ברמה גבוהה מעכבים את הזדקנותם בתשע שנים (!) לעומת אנשים שמבלים את זמנם בישיבה.
זה ממשיך גם למחלות ‘זקנה’ ידועות, בהן מחלות נוירולוגיות שכבר הזכרנו קודם לכן, כמו דמנציה ואלצהיימר. כך, מחקרים רבים מראים כי אנשים שמתאמנים דרך קבע נמצאים בסיכון מופחת משמעותית לפתח אלצהיימר ודמנציה; זה נכון גם לאנשים שמתחילים להתאמן בשלב מאוחר יחסית – ומשפיע גם על יכולות הזיכרון שלהם, על הפעילות הקוגניטיבית, על המוטוריקה ועוד. מחקר מסוים אף העלה ממצאים לפיהם העיסוק בפעילות גופנית מפחית את הסיכון לדמנציה ולאלצהיימר ב-28% וב-45% בהתאמה.
יש לכך הסבר ברור מאוד: כפי שציינו קודם לכן, הפעילות הגופנית תורמת לבריאות המוח הכללית, להתרחבותו, לזרימת דם טובה יותר – כל אלו מסייעים לשמירה על תפקוד עצבי תקין, ועוצרים את ההידרדרות הקוגניטיבית האופיינית לזִקנה.
המושג שאתם (אולי) עוד לא מכירים: נוירופלסטיות
אם עדיין לא הכרתם אותו, זה הזמן – נוירופלסטיות, או במילים פשוטות – יכולת הגמישות והבנייה של המוח. בעבר, התפיסה הייתה שהמוח אינו יכול להצמיח תאים חדשים, ולכן בעצם לא יכול להתחדש ולהשתנות. עם הזמן התברר כי הוא אכן יכול להצמיח נוירונים חדשים, ותאים חדשים (בעיקר באזור ההיפוקמפוס) – ונחשו מה מעודד את המוח לעשות זאת? נכון, פעילות גופנית, ובעיקר אירובי.
המשמעות היא שלפעילות הגופנית יכולת לתרום לשיפור הלמידה והזיכרון, ואף להחליש או לעצור תהליכי ניוון עצביים. היא מעודדת את הנוירופלסטיות, הגמישות, של המוח, ובכך מאפשרת לשפר את התפקוד של אזורים שונים במוח, לחדד את הכושר הקוגניטיבי ואף לתרום לתפקודים רגשיים והתנהגותיים. אם נפשט זאת למשפט אחד, נאמר שהפעילות הספורטיבית תורמת לשיפור יכולותיו של האדם בהתמודדות עם דרישות חדשות ועם שינויים הדורשים חשיבה שונה.
לסיכום, פעילות ספורטיבית מעניקה תרומה אדירה לבריאותנו – הרבה יותר מאשר הבריאות הפיזית בלבד. היא מסייעת לכל איברי הגוף, משפרת את התפיסה שלנו ואת היכולות הקוגניטיביות שלנו, תורמת לנפש ולמצב הרוח ומעכבת את הזדקנות הגוף. המסקנה, לפחות מבחינתנו, ברורה: צאו להתעמל!
- https://www.forbes.com/sites/alicegwalton/2017/05/23/6-ways-exercise-benefits-the-body-and-brain/?sh=d3a29ee25035
- https://www.forbes.com/sites/alicegwalton/2017/05/23/6-ways-exercise-benefits-the-body-and-brain/?sh=d3a29ee25035
- https://www.forbes.com/sites/alicegwalton/2017/05/23/6-ways-exercise-benefits-the-body-and-brain/?sh=d3a29ee25035
- https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6296269/#ref133
