מהי הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) ואיך ניתן להתמודד איתה

OCD היא אחת המחלות השכיחות ביותר בעולם בריאות הנפש, וההערכות הן כי באוכלוסייה הלוקים במחלה מהווים כ1-3% מהמבוגרים וכ2% מהילדים ובני הנוער. לרוב, המחלה מתפרצת בקרב גברים בגילאי הנוער ובנשים בשנות ה-20 המוקדמות, אך הסימפטומים יכולים להופיע בכל גיל. אותם סימפטומים עשויים להשפיע על שגרת חייו של האדם בצורה משמעותית ביותר, החל משעה ביום של מחשבות טורדניות והתנהגות כפייתית ועד השתלטות מוחלטת של המחלה על המהלך התקין של חייו של האדם.

מה זה OCD?

Obsessive Compulsive Disorder היא הפרעת אישיות טורדנית כפייתית המשפיעה על כ2-3% מהאוכלוסייה, והיא למעשה הפרעה נפשית שיכולה להופיע בצורות שונות ומגוונות ובדרגות חומרה משתנות. היא מתאפיינת במחשבות בלתי רצוניות שחוזרות על עצמן, מטרידות ומפריעות לשגרת היום יום של הלוקה בהן ואף מעוררות חרדה.
כחלק מההפרעה, האדם מפתח אובססיות שנובעות ממחשבות לא רצויות או לא נעימות, שרובנו היינו מסוגלים להתמודד איתן ולהמשיך בחיי היום יום שלנו. מחשבות כמו פחד שיזיקו לי או שאני עלול להזיק לאחרים, צורך בסימטריה או בסדר ספציפי ומדויק או פחד מהתנהגות אלימה, כל אלו עשויות להשתלט על החשיבה של האדם ולמנוע ממנו לתפקד.
ההתנהגות הכפייתית לרוב נובעת מאותן אובססיות שמלוות את ההפרעה. בכדי לנסות ולהקל על אותן מחשבות מטרידות, האדם מנסה לנטרל את המחשבות באמצעות מחשבות אחרות, או מייצר לעצמו טקסים שונים שמקנים לו תחושת הקלה. אותם טקסים הם למעשה רצף של פעולות שחוזרות על עצמן, שהוא מרגיש מחויב לבצע. דוגמאות לטקסים אלו יכולות להיות ניקוי ורחצה תכופים גם ללא צורך אמיתי, חזרה על מילים מסוימות או משפטים, בדיקות חוזרות ונשנות שהגז סגור, או אמונה כי אם יספור את כל המכוניות האדומות על הכביש יציל את אימו ממוות מתאונת דרכים.
אותם טקסים אמנם עוזרים לאדם ומקלים על תחושותיו, אך יכולים לגזול זמן רב מהיום יום ולהפריע לתפקודו התקין של האדם בעבודה, בלימודים וביחסים חברתיים.
הפרעה טורדנית כפייתית יכולה להתבטא בדרגות חומרה שונות שנקבעות על פי המידה שבה הסימפטומים משפיעים על תפקודו התקין של האדם בחיי היום יום. דרגות החומרה מחולקות באופן הבא: פגיעה תפקודית קלה מוגדרת כשעה ביום בה האדם עסוק במחשבות אובססיביות והתנהגות כפייתית, פגיעה תפקודית מתונה  מוגדרת כשעתיים ביום, ופגיעה תפקודית חמורה מוגדרת כיותר משלוש שעות ביום.

מהם הגורמים להפרעת OCD?

הגורמים המדויקים להתפתחות הפרעה זו אינם ידועים, אך קיימות מספר השערות מדעיות. מבחינת גורמים תורשתיים, קיימות עדויות שמראות קשר בין הפרעה טורדנית כפייתית לבין תורשה של גנים מסוימים הקשורים ומשפיעים על התפתחות המוח. הצליחו להראות כי כאשר כבר יש אדם במשפחה הלוקה בהפרעה, הסיכון ללקות בה עולה פי 4.
השערה נוספת מתארת כי התפתחות ההפרעה נגרמת על רקע תפקוד לקוי של אזור הגנגליונים הבזליים במוח, שנחשב כאחראי על רגשות ותגובות בסיסיות כמו "הילחם או ברח". מחקרים מצאו כי באזור זה במוחות של אנשים שלקו בOCD ישנם שינויים, ותפקודם הלקוי גורם לאדם להאמין שהוא נמצא תחת איום ולהפעיל דחף רגשי, על אף שהאזור המודע מבין כי המצב אינו כזה.

מהם התסמינים של הפרעה טורדנית כפייתית?

הלוקים בהפרעה זו לרוב מציגים דפוס קבוע ומחזורי של מחשבות והתנהגות, בעל ארבעה שלבים עיקריים: אובססיה בה המוח עמוס בדאגות או פחדים קבועים כמו פחד מפריצה לבית, חרדה ומצוקה שמתעוררות עקב אותה מחשבה טורדנית, כפייתיות שמתבטאת בדפוס שמקל על החרדה כמו אותם טקסים חוזרים, והקלה זמנית שמגיעה בעקבות הטקס עד שהמחשבות מתעוררות שוב.

אבחון הפרעה טורדנית כפייתית

במקרים רבים הלוקים בהפרעה מצליחים להסתיר את הליקוי גם מהאנשים הקרובים אליהם ביותר, ומתביישים לספר על הסימפטומים שחווים. גם כאשר בני המשפחה והחברים שמים לב לסימפטומים, לעיתים קרובות הם מתעלמים מהבעיה כדי לא לפגוע באותו אדם. אמנם הם רוצים לטובתו, אך התעלמות זו מעצימה את אותה התנהגות ולכן חשוב מאוד להציע פנייה לעזרה רפואית.
הבדיקה הראשונית שיעבור האדם כוללת מספר שאלות שעוזרות להעריך את מצבו והאם לוקה בהפרעה, שאלות כמו האם הוא מרבה להתנקות? האם יש לו מחשבות מטרידות ובלתי רצוניות? האם חוסר סדר גורם לו להתעצבן?
אם בדיקה זו מצביעה על נוכחותה של ההפרעה, השלב הבא יהיה הערכה של חומרת הסימפטומים. הערכה זו יכולה להתבצע על ידי הרופא המטפל או על ידי מומחה בתחום בריאות הנפש, וכוללת סדרת שאלות שעוזרת להעריך כמה נפגע התפקוד היומיומי של האדם בעקבות המחשבות וההתנהגות הכפייתית.

דרכי התמודדות וטיפול

טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי מהווים את הטיפולים העיקריים בOCD, והשילוב ביניהם מהווה את הטיפול היעיל ביותר על פי המחקרים. הטיפול תלוי בלוקה בהפרעה, בהעדפותיו ובמצבו האישי, והוא עלול להיות קשה ולא להשיג ריפוי. לעיתים הטיפול ימשיך לכל החיים במטרה לעזור להשתלט על הסימפטומים ולאפשר מהלך חיים תקין ללא הפרעות בתפקוד.
הטיפול הפסיכולוגי היעיל ביותר להפרעה זו נקרא CBT או טיפול קוגניטיבי התנהגותי. טיפול זה מאמן מחדש את ההתנהלות השגרתית ודפוסי החשיבה של האדם, כך שלא ירגיש יותר צורך באותה התנהגות כפייתית. טיפול זה מתאים גם למבוגרים וגם לילדים, ופועל בגישה המכונה "חשיפה ומניעת תגובה", בה האדם נחשף בצורה הדרגתית לדבר שיוצר אצלו את האובססיה או הפחד ולומד טכניקות שיעזרו לו להתמודד בצורה טובה עם החרדות שעולות בקרבו. תהליך זה לוקח זמן ודורש מאמץ אך עוזר לשפר את איכות החיים ולשלוט במצב.
הטיפול התרופתי באוסידי כולל תרופות פסיכיאטריות כמו נוגדי דיכאון, שיכולות לסייע בשליטה בהתנהגות ובמחשבות הטורדניות. אלו מעלות את רמות הסרוטונין בגוף, שידוע כמקנה רוגע ומצב רוח טוב, וככל הנראה חסר אצל אנשים הלוקים בהפרעה זו. נוגדי דיכאון שאושרו כתרופה לOCD הם תרופות מקבוצת ה-SSRI שחוסמות באופן חלקי את תהליך הספיגה החוזרת של סרוטונין לתאי העצב.
כחלק בלתי נפרד מהטיפול, חשובה גם התמיכה הסביבתית של בני המשפחה והסביבה הקרובה באדם המתמודד עם ההפרעה. התמודדות זו היא אתגר גדול שיכול להיות מלווה בכעס, תסכול וחוסר רצון להמשיך ולקבל טיפול, ולכן התמיכה באדם והעידוד שיכול לקבל על ידי הסביבה הקרובה שלו לעיתים הם אלו שיכולים לעשות את השינוי.

OCD היא הפרעה נפשית נפוצה ומוכרת המציבה את האדם הלוקה בה מול אתגרים רבים וקשים, אך בימינו כבר יש לה פתרונות טיפול יעילים. עם אבחון נכון, טיפול וליווי צמוד ומותאם ועם התמיכה המתאימה ניתן לנהל את ההפרעה ולחזור לשגרת חיים תקינה ומלאה.