קשריות בבלוטת התריס

בלוטת התריס (ידועה גם כבלוטת המגן/ בלוטת התירואיד) נמצאת באזור הצוואר ונחשבת לאחת הבלוטות החשובות בגופנו. היא אחראית על ייצורם של כמה וכמה הורמונים מרכזיים אשר נוטלים חלק בתהליכים מהחשובים ביותר בגוף האדם, ומשפיעים עלינו בצורה משמעותית - תהליכים כמו קצב הגדילה וקצב חילוף החומרים. לכן, כל שיבוש בפעולתה עשוי להשפיע מאוד על פעילות הגוף כולו.
בציבור ידועות בעיקר שתי תופעות בריאותיות הקשורות לבלוטת התריס תת פעילות או פעילות יתר בלוטת התריס, אך ישנה תופעה בריאותית נוספת, נפוצה לא פחות מהן, אשר קשורה בבלוטה ועשויה להשפיע על אורח החיים שלנו: התפתחות קשריות בבלוטת התריס.

 

מה הן אותן קשריות בבלוטת התריס?

 

 

 

קשריות בבלוטת התריס הן למעשה כוש בבלוטת התריס, או מספר גושים זעירים ושפירים לרוב - אשר מתפתחים על הבלוטה עצמה. אותן קשריות לא יפריעו בדרך כלל לפעילות הבלוטה, למעט אחוז קטן מהן אשר עשוי לגרום להפרשת יתר של הורמונים (בדומה למצב המוגדר כיתר פעילות של בלוטת התריס). למרות כל זאת, ישנה חשיבות רבה לאבחון הקשריות הללו.

 

מדוע קיימת חשיבות כה גדולה באבחון קשריות בבלוטת התריס?

ראשית, משום שאם קוטרן גדול, הן עלולות לבלוט מתחת לעור וליצור פגיעה אסתטית באזור הצוואר, שנית, משום שעצם התפתחותן על הבלוטה עלול לגרום ללחץ על איברים סמוכים, ובראשם קנה הנשימה ושלישית, משום שישנו סיכוי שהקשריות הללו ממאירות. ברוב המקרים אדם יכול 'לחיות בשלום' עם קשריות שהתפתחו בבלוטת התריס שלו, כמובן כל עוד אלו לא נמצאו ממאירות ולא מפריעות לאורח חייו התקין.

 

 

ביופסיית FNA – השלב העיקרי בזיהוי ממאירויות בבלוטת התריס

אם התגלתה קשרית בבלוטת התריס (או אם התגלו כמה כאלו), השאלה החשובה ביותר תהיה: האם מדובר בקשרית שפירה או ממאירה? השלב ההתחלתי באבחון הוא בדיקת אולטרסאונד בלוטת התריס וצוואר. כיום, הודות להתקדמות המשמעותית של התחום, מכשירי האולטרסאונד מציעים איתור מדויק, גם של קשריות קטנות במיוחד, בראשית התפתחותן. לאחר בדיקת האולטרסאונד, יבקש הרופא ליטול דגימת רקמות מהקשריות שנמצאו, לטובת אבחנה מדויקת של אופיין.

 

דגימה כזו תיעשה בעזרת ביופסיית מחט עדינה (FNA). הביופסיה נערכת גם היא תחת אולטרסאונד. הדגימה שתילקח בתהליך זה תישלח לבדיקה במעבדה פתולוגית. בעבר, לפני שהיה שימוש בבדיקת FNA במצבים אלו, מציאת קשריות היתה מובילה במרבית המקרים לניתוח כריתה של הבלוטה בשל חוסר יכולת לדעת האם היא שפירה או ממאירה. כיום, תוצאות ה FNA שוללות ממאירות באחוז גבוה של הנבדקים.

 

אולם גם לבדיקת ה- FNA יש מגבלות, היא מזהה ברוב המקרים אם הקשרית שפירה או חס וחלילה ממאירה, אך ישנם מקרים בהם היא לא מצליחה לזהות בוודאות ואז מתקבלת התוצאה "אבחנה לא ברורה/לא חד משמעית", שמסווגת כבת'סדה 3 ו-4 לפי שיטת בת'סדה. מה עושים במצב כזה? הולכים לניתוח כריתה של הבלוטה, בשל חוסר יכולת לזהות האם היא שפירה או ממאירה?

 

 

בדיקת Afirma – אנליזה מולקולארית חדשנית לשלילת ממאירויות בקשריות בבלוטת התריס

בדיוק לטובת מקרים כאלו פותחה בדיקת Afirma של חברת כצט - אנליזה מולקולארית חדשנית ומוכחת קלינית, לשיפור יכולת האבחנה של קשריות בבלוטת התריס.

  • האנליזה יכולה לשלול ממאירויות בבלוטת התריס בכ-50% מהמקרים בנבדקים אשר התשובה הציטולוגית של ביופסית הFNA הייתה אצלם לא ברורה/ לא חד משמעית.
  • הבדיקה שוללת ממאירויות בביטחון גבוה, כך שאפשר במצבים כאלה להימנע מניתוח ולהמשיך במעקב בלבד.

בדיקת Afirma היא הבדיקה המובילה בתחום זה בארה"ב, היא נמצאית בשימוש מזה 5 שנים בלמעלה מ-20 מדינות ברחבי העולם, ומגוון רחב ביותר של מחקרים בספרות המקצועית פורסמו על Afirma.

 


 

אפירמה - הינה בדיקה גנטית לאיבחון קשריות בלוטת התריס

כריתת בלוטת התריס

בלוטת התריס, היא בלוטת התירואיד, 'עוטפת' את קנה הנשימה בחלקו הקדמי, במרכז הגרון. הבלוטה מפרישה הורמונים חשובים האחראים על שני תהליכים מרכזיים בגוף: חילוף החומרים (המטבוליזם) ואיזון רמת הסידן.
ביופסיה של בלוטת התריס היא בדיקה פשוטה וקצרה יחסית

הכול על ביופסיה של בלוטת התריס

ביופסיה של בלוטת התריס היא בדיקה פשוטה וקצרה יחסית, שבמהלכה נלקחת דגימת רקמות מהבלוטה עצמה או מקשרית (גידול זעיר) שהתגלתה על הבלוטה. ביופסיה היא למעשה הליך שנעשה באזורים שונים בגוף, ומאפשר לאבחן גידולים או רקמות חשודות תחת מיקרוסקופ ובבדיקה פתולוגית, מבלי להסיר את הגידול כולו ומבלי להידרש לניתוח. מאחר שבלוטת התריס וקשריות המתפתחות עליה נמצאות קרוב מאוד לעור, באזור הצוואר, ביופסיה של בלוטת התריס נחשבת נוחה למדי לביצוע.
אקילו ספורט
נורלבו
גייסטליך
פמינה
מוקוליט
טיפטיפות