סרטן הערמונית נחשב לסוג סרטן המתפתח באיטיות יחסית ובמרבית המקרים המטופלים, שיזוהו עם גידול ממאיר, ימותו עם הגידול ולא כתוצאה ממנו. סוג הטיפול ייקבע באופן אישי לכל מטופל בהתאם למספר פרמטרים, ביניהם רמות PSA, גליסון, קצב התפתחות הגידול והשלב שבו הגידול הסרטני מאובחן. ישנן מספר אפשרויות טיפול בסרטן הערמונית, בהתאם לשלב בו נמצא הגידול הסרטני.
מהי בלוטת הערמונית
בלוטת הערמונית (פרוסטטה) היא בלוטה שדומה בצורתה לאגוז הערמון, ומכאן שמה. הבלוטה אינה גדולה, בקוטר של כארבעה ס"מ, ומשקלה כ־20 גרם. תפקידה להפריש את נוזל הערמונית, המגן על תאי הזרע. הערמונית עוטפת את צינור השופכה, ונמצאת במוצא שלפוחית השתן (בסיס הפין). מקומה, לא רחוק מהרקטום, מאפשר לחוש בה בבדיקה ידנית, דרך התעלה של מוצא המעי הגס.
טיפול בסרטן הערמונית מה הן הגישות?
סרטן הערמונית הינו הסרטן הנפוץ ביותר בקרב גברים בעולם המערבי. בישראל מאובחנים כ-2,000 חולים חדשים בשנה.
סרטן הערמונית נחשב לסוג סרטן המתפתח באיטיות יחסית ובמרבית המקרים המטופלים, שיזוהו עם גידול ממאיר, ימותו עם הגידול ולא כתוצאה ממנו. סוג הטיפול ייקבע באופן אישי לכל מטופל בהתאם למספר פרמטרים, ביניהם רמות PSA, גליסון, קצב התפתחות הגידול והשלב שבו הגידול הסרטני מאובחן. ישנן מספר אפשרויות טיפול בסרטן הערמונית, בהתאם לשלב בו נמצא הגידול הסרטני:
מעקב פעיל – הוא מצב בו הרופא ביחד עם המטופל בוחרים להימנע מטיפולים פולשניים ואגרסיביים, כמו ניתוח או הקרנות ובמקום זה לעקוב אחרי התקדמות הגידול הסרטני. במהלך המעקב מבצעים בדיקות תקופתיות. הבדיקות כוללות: בדיקות הדמייה, PSA, בדיקה רקטלית ידנית וביופסיה, במטרה לבחון האם הגידול התפתח או נעשה אגרסיבי יותר. במידה ואכן נצפית התקדמות בגידול, הרופא ביחד עם המטופל יבחרו מהו השלב הבא בהליך הטיפולי.
מעקב פעיל יומלץ בדרך כלל למטופלים עם גידול מקומי ומדדים המצביעים על רמת סיכון נמוכה, ללא מאפיינים שעלולים להצביע על אגרסיביות גבוהה של הגידול. לחלופין, יכול להיות מומלץ למטופלים שהם בסיכון גבוה לעבור ניתוח או הקרנות.
- מעקב השגחתי – שיטת מעקב לא פולשנית אחר סרטן הערמונית, גם היא ללא טיפול ניתוחי או הקרנתי. מעקב השגחתי לרוב יומלץ למטופלים בעלי מאפיינים רפואיים מסכני חיים אחרים שלא יכולים לעבור טיפולים אגרסיביים. במעקב השגחתי עיקר המעקב ייעשה אחר הסימפטומים של המטופל, לא יבוצעו ביופסיות והמעקב אחר המדדים השונים, פחות צמוד. היתרון המרכזי הוא מניעת הסיכונים ותופעות הלוואי הכרוכים בטיפול או בשיטות מעקב פולשניות. אך חשוב לציין, כי בגישה זו הגידול הסרטני עלול לגדול ולהתפשט, ללא דרך טובה לאבחן ולטפל בו בזמן.
- טיפול ניתוחי – שיטת הטיפול הנפוצה ביותר. מוצעת לרוב למטופלים מתחת לגיל 70 עם גידול מקומי. במרבית הניתוחים מבוצעת הסרה של הערמונית כולה, יחד עם הגידול הסרטני. הטיפול הניתוחי, פותר במקרים רבים מלבד את הסרת הגידול הסרטני המרכזי, גם את התופעה הנלווית של הגדלת ערמונית, שעלולה לגרום להפרעות במתן שתן.
סיבוכים הנלווים לניתוח הסרת ערמונית עלולים להיות דליפת שתן ואין-אונות. אחוז הסיבוכים יכול לרדת בתלות בניסיון ומיומנות הרופא המנתח. כיום ישנן אופציות נוספות לניתוח בשיטה זעירה-פולשנית. - ברכיתרפיה – שיטה המתאימה לטיפול בגידולים סרטניים מקומיים, שלא התפשטו מחוץ לגבולות הערמונית עצמה. בטיפול זה מוחדרים אל הערמונית גרגירים רדיואקטיביים, אשר פולטים קרינה בצורה מבוקרת הגורמת לתמותת תאים במרחק מספר מ"מ קטן ממקור פליטת הקרינה, שנמשכת מספר חודשים. באמצעות הקרינה נגרמת פגיעה בתאי הגידול בצורה מקומית, ללא פגיעה ברקמות המקיפות את הבלוטה. הגרגרים מוחדרים באמצעות מחטים, בחדירה מינימלית אל הגוף. לכן ההחלמה בסוג טיפול זה היא קלה ומהירה.
- טיפול בקרינה – שימוש בקרינה חיצונית בעלת עוצמה גבוה, אשר פוגעת במנגנון חלוקת התאים- בריאים או ממאירים. בעזרת שיטת טיפול זו ניתן לפגוע בגידול התאים הסרטניים. לאחר פגיעת הקרינה החיצונית, תאים בריאים (לא סרטניים) לרוב נוטים להתאושש מפגיעת הקרינה ושבים לחדש את עצמם, בניגוד לתאים הממאירים שנהרסים בקרינה. במהלך הטיפול, הקרינה מכוונת בצורה מדויקת ככל הניתן לגידול הסרטני, במטרה לבודד את מרכז הפגיעה כמה שניתן לגידול עצמו ופחות אל התאים הבריאים בסביבת הגידול. קיימות היום טכנולוגיות חדישות מתקדמות, בעלות יכולת לכוון את מיקוד הקרינה ועוצמתה, בהתאם לתכנון מוקדם שנבנה באמצעות סימולציה תלת ממדית. טכנולוגיות מסוג זה מאפשרות ייעול מקסימלי של פגיעת הקרינה באזור הגידול הסרטני.
הטיפול בקרינה ניתן במספר מקרים, כגון טיפול ראשוני בסרטן מקומי, לאחר ניתוח, כטיפול נוסף במטרה להפחית סיכון לחזרת הגידול או במקרים של טיפול נקודתי בגרורות. - טיפול הורמונלי – טיפול אשר ניתן לרוב במטופלים בעלי סרטן ערמונית בשלב גרורתי. הטיפול ההורמונלי מפחית ייצור הורמונים בגוף, אשר מעודדים את התפתחות סרטן הערמונית. הורמונים אנדרוגנים, המשפיעים על התפתחות מערכת הרבייה הגברית, המוכר מבין הורמונים אלו הוא הטסטוסטרון. ההורמונים האנדרוגנים גורמים לצמיחה ולשגשוג של תאי ערמונית שפירים וממאירים. מטרת הטיפול ההורמונלי הוא צמצום השפעת ההורמונים על התאים הסרטניים, ע"י הפחתת ייצור ההורמון ו/או חסימת הקולטן להורמון, הנמצא על תאי סרטן הערמונית.
לטיפול ההורמונלי תופעות לוואי משמעותיות, הנובעות מירידה משמעותית ברמת הטסטוסטרון בדם. תופעות לוואי הנפוצות הן השמנה, ירידה בתפקוד ובחשק המיני, ירידה במסת שריר ועוד. - כימותרפיה – שימוש בכימותרפיה בטיפול בסרטן ערמונית ניתן למטופלים בשלב גרורתי, כאשר סרטן הערמונית פורץ אל מחוץ לגבולות הערמונית, כאשר הגידול אינו מגיב לטיפול בסירוס כימי (טיפול הורמונלי).
עם התפתחות המדע קיימים כיום כלים שיכולים לסייע בהחלטה לגבי הטיפול המתאים. כלי כזה הוא מדד פרולריס. מדובר במדד המתבסס על בדיקה גנומית ומספק מידע על מידת האגרסיביות של הגידול הסרטני. במסגרת הבדיקה מתבצעת אנליזה של רמות ביטוי גנים, הקשורים במנגנון חלוקת התא, בגידול ובשילוב עם המדדים הקליניים והפתולוגיים, הבדיקה מספקת מידע חשוב, שיכול לעזור בקבלת החלטה:
- עד כמה הגידול הסרטני אגרסיבי, ביחס לגידולים עם מדדים דומים. בכך לזהות ולאתר מראש גידולים בעלי רמת סיכון גבוהה יותר להתקדמות.
- מהו הסיכון של המטופל לתמותה כתוצאה מסרטן הערמונית.
- האם המטופל מתאים למעקב פעיל או שמומלץ עבורו לעבור טיפול?
- מה הסיכון של הגידול לפתח גרורות במידה והמטופל יעבור טיפול? ובהתאם האם כדאי לשלב יותר מטיפול אגרסיבי אחד במטרה להפחית סיכון לגרורות.
לסיום, מומלץ לכל מטופל להיוועץ ברופא מומחה, לצורך קבלת ההחלטה לגבי דרך הטיפול הטובה ביותר, בהסתמך על המדדים הקליניים, הפתולוגים, הגנומיים והעדפות האישיות שלו.