מאת: מטעם כצט
תאריך פרסום: 
תאריך עדכון: אובחנת עם סרטן הערמונית (פרוסטטה)?
מהם המדדים המקובלים לאבחון הגידול הסרטני?
כיצד ניתן לשפר את האבחון ולהתאים טיפול אישי ומדוייק יותר?
ישנם כיום שלל טיפולים להתמודדות עם המחלה, אך האם שיטות האבחון המוצעות מספיקות כדי לקבוע מהו הטיפול המתאים ביותר לשלב שבו היא נמצאת?
האם ישנה דרך להבטיח אבחון מדויק יותר ולמנוע טיפול שאינו מתאים לחומרת המחלה ולמידת האגרסיביות שלה?
סרטן הערמונית הוא סרטן המתפתח בבלוטת הערמונית – בלוטה ייחודית למערכת הרבייה של הגבר. תפקידה הוא הפרשת נוזל הערמונית, אשר מגן על תאי הזרע והוא חלק חשוב בנוזל הזרע. כאשר מתפתח גידול סרטני בערמונית הוא משפיע על תפקוד מערכת הרבייה והשתן, ובשלבים מתקדמים עשוי אף לסכן חיים.
מאפייני סרטן הערמונית
סרטן הערמונית, הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב גברים בעולם המערבי, המתאפיין בהתפתחות גוש או גושים מוצקים בערמונית עצמה. מאחר וסרטן הערמונית מתפתח בצורה איטית במרבית המקרים, בשלבים המוקדמים להתפתחותו הוא אינו גורם לתסמינים.
תסמינים עלולים להופיע בשלבים מתקדמים של המחלה, עקב הגידול המתפתח, שעלול ליצור לחץ על צינור השופכה. תסמינים כמו כאב וקושי בעת מתן שתן, דם בשתן או בזרע, עלייה בתדירות מתן השתן, פגיעה בתפקוד המיני ועוד.
במקרים של סרטן גרורתי, התסמינים עלולים להיות מלווים בכאב בעצמות וכאבי שרירים.
מאפייני המחלה, המתבטאים לרוב בהתפתחות אִיטית ומיעוט תסמינים בשלביה הראשונים – מציבים אתגר בפני הרופאים, הן באיתור מוקדם של המחלה והן באבחונה המדויק. מענה מיטבי לאתגר זה הוא בעל חשיבות רבה מאוד, משום שלאיתור המוקדם ולאבחון המדויק תפקיד חשוב בקביעת הטיפול היעיל ביותר במחלה.
כיצד מתבצע האבחון ה'מסורתי' במחלה?
ישנן מספר בדיקות בעזרתן מקובל לאבחן תחלואה בסרטן ערמונית בגברים:
- בדיקת PSA – חלבון ה- PSA מיוצר בערמונית וריכוזו נוטה לעלות בדם אצל חולים בסרטן הערמונית. מומלץ לבצע בדיקת רמות PSA בדם בגברים מעל לגיל 50 אחת לשנה. כמו כן, אצל מטופלים בגילאים צעירים יותר עם היסטוריה של סרטן במשפחה. האבחון מבוצע באמצעות בדיקת דם פשוטה. כאשר הרמה הנמדדת בדם עולה על רמתו התקינה (4 ננוגרם למיליליטר דם), מומלץ להיבדק ע"י אורולוג מומחה.
חשוב לציין כי בדיקת הPSA אינה מדוייקת לאבחון סרטן ערמונית. רמת הPSA עלולה להשתנות ממגוון גורמים נוספים ולעלות כתוצאה מקיום יחסי מין לפני הבדיקה, גידול שפיר בערמונית גם הוא עלול להעלות את רמת החלבון בדם, פעילות גופנית ואף נטילת תרופות. לכן יומלץ למטופל שיאובחן עם רמות PSA גבוהות, לעבור מספר בדיקות נוספות על מנת לאבחן האם קיימת ממאירות. - בדיקה רקטלית ידנית – בלוטת הערמונית נמצאת בסמוך לחלחולת (רקטום) של הגבר. מיקומה מאפשר לאבחן האם קיימים גושים בבלוטה. רופא מומחה באמצעות החדרת אצבע דרך פי הטבעת, יכול למשש ולבחון את מרקם הערמונית. האם המרקם הוא נורמלי או שקיימים בו גושים המעלים חשד לגידול סרטני.
- נטילת ביופסיה – כאשר מתגבר החשש להתפתחות סרטן הערמונית, תתבצע ביופסיה לנטילת דגימת תאים מהערמונית, אשר תעבור בחינה פתולוגית באמצעות מיקרוסקופ בה יקבע באופן מדויק, האם ברקמה שהוצאה מהערמונית קיימים תאים סרטניים. במידה ואכן ימצאו תאים סרטניים, הם יאובחנו עפ"י דירוג גליסון, הנע בין 1 ל-5 וקובע את רמת הממאירות של התאים הסרטניים.
על אף רמת הדיוק הגבוה של הבדיקה הפתולוגית, קיימים מקרים בהם במהלך פרוצדורת נטילת דגימת התאים בביופסיה עצמה לא תמיד מדויקת ועלול לעיתים להתפספס האזור המרכזי של הגידול או הגידול עצמו בכלל, בעיקר במקרים של גידולים זעירים.
סדרת בדיקות אלו היא למעשה שיטת האבחון השכיחה בשנים האחרונות. היא מספקת לרופא תמונה ברורה יחסית בכל הנוגע לאופי המחלה, לשלב שבו היא נמצאת ולמידת חומרתה.
במידה ואכן יאובחן סרטן ערמונית, מקובל לערוך בדיקות, PET CT ומיפוי עצמות, על מנת לאבחן האם התפתחו גרורות מחוץ לגבולות הערמונית.
בשנים האחרונות גדל השימוש בMRI כחלק מאבחון המחלה. הMRI משמש גם על מנת לבחון בחולים, אשר זוהה אצלהם גידול ממאיר בערמונית, מה גודל ומיקום הגידול והאם פרץ אל מחוץ לגבולות קופסית הערמונית. כמו כן, נעשה שימוש MRI בביופסיה מונחית, על מנת לדייק את פעולת נטילת הרקמות בביופסיה.
באמצעות סדרת בדיקות אלו, יכול הרופא לדעת מה הוא מצב הגידול העכשווי ובאיזו רמת סיכון מוגדר החולה.
האם דרכי האבחון המקובלות מספיקות לקביעת דרך טיפול מדויקת?
עם השנים הצטבר מידע בנושא דרכי האבחון המקובלות, עליהן פירטנו עד כה. המדדים, המופקים מהם, אכן טובים במרבית המקרים לזהות או לשלול קיום של גידול ממאיר ולאבחן באיזו דרגת סיכון הגידול נמצא במצבו הנוכחי.
אך כמו כן התברר, כי מטופלים עם מדדי PSA וגליסון דומים לא תמיד הם גם בעלי גידול המתנהג בצורה דומה.
עלולים להיות מטופלים בעלי מדדים זהים, אך במעקב של מספר חודשים עד שנים, ניתן לראות שהגידול מתפתח אצלם בקצב שונה ובהתאם דרגת הסיכון שלו משתנה.
למעשה, בקרב קבוצות הסיכון של המחלה אליהן מקוטלגים המטופלים באמצעות מדדים אלו ישנה הטרוגניות רבה: בעוד אצל גבר אחד יתפתח סרטן "רדום" אשר גדל באִטיות, אצל גבר אחר מאותה קבוצת סיכון עשוי להתפתח סרטן אגרסיבי שאף ישלח גרורות לאיברים סמוכים. מאחר שהרופאים מתקשים לקבוע מראש איזה סרטן יהיה אלים ואיזה לא, הם מבצעים במקרים רבים פעולות רדיקליות 'ליתר ביטחון', אשר עלולות להיות מיותרות.
כיצד ניתן להפוך את האבחון למדויק יותר?
ברור לכול כי סדרת הבדיקות המבוצעת כיום לאבחון סרטן הערמונית חשובה ומשמעותית למניעת המחלה. למעשה, רוב מקרי סרטן הערמונית מתגלים ומאובחנים כיום בשלב מוקדם יחסית (מה שמאפשר טיפול יעיל יותר), ורק 3% מהמקרים מסתיימים במוות. אם כן, האתגר הוא לא לשנות את דרך האבחון המוצעת כיום, אלא להוסיף לה כלי חשוב אשר יהפוך אותה למדויקת יותר וימנע התערבות רפואית מיותרת.
הכלי הזה הוא למעשה בדיקה גנטית/מולקולרית אשר מאפשרת, על ידי מדידת רמת ביטוי של גנים מסוימים בגידול הסרטני, לקבוע בצורה מדויקת מאוד עד כמה המחלה אגרסיבית ואף לחזות מהו קצב ההתפתחות העתידי שלה. בדיקה גנומית מסוג זה, היא בדיקת Prolaris, בה משתמשים ברקמת התאים שנמצאה ממאירה מתוך הביופסיה שכבר נלקחה למטופל.
בדיקת פרולריס בודקת את קצב גדילתו והסיכוי להתפשטותו של גידול סרטן הערמונית, ועל ידי כך מאפשרת לרופא לקבוע מהו הטיפול המתאים ביותר: טיפול שמרני (מעקב פעיל, למשל) או טיפול רדיקלי המחייב התערבות כירורגית. במקרה של גידול ברמת סיכון בינונית או גבוהה, הבדיקה יכולה לתמוך בהחלטה האם יש לבצע טיפול משולב, כדי להפחית סיכון להתפתחות גרורות.
הבדיקה תורמת לאבחון מדויק יותר של אגרסיביות המחלה, עוד בשלב האבחון הראשוני שלה – ומסייעת לרופא להתאים לכל אדם טיפול מדויק באופן מושכל.
